קרן הקולנוע הישראלי
ע. ר. 58-015-103-3
קרן הקלנוע הישראלי

הבלתי רשמיים מיום חמישי, 26/7 בקולנוע

השנה היא 1983  וליעקב כהן, בעל בית דפוס ירושלמי נשבר מלהוריד את הראש. נדמה שהוא נולד בצד הלא נכון, עם שם המשפחה הלא נכון, ובהחלטה של רגע הוא מחליט להקים רשימה מזרחית חרדית שתרוץ לעיריית ירושלים. הוא אוסף שני חברים שלאף אחד מהם אין מושג בפוליטיקה ויחד הם מאלתרים את מסע הבחירות המפתיע, המצחיק והמרגש ביותר שהיה כאן. בלי אמצעים, בלי קשרים, בלי כסף אבל עם הרבה זעם ותשוקה. כנגד כל הסיכויים, הם מצליחים להיכנס לעירייה, רק שמאותו הרגע, הכל משתבש...

מלכה כותב שהתחבר לסיפורו של יעקב כהן - הבת שלו מורחקת מבית הספר בגלל היותה ספרדיה-מזרחית והזעם שלו על כך מוביל אותו לפעול ולשנות את המצב אחת ולתמיד. בלי ידע וקשרים הוא מצליח להקים רשימה לעיריית ירושלים ומשנה את פני התמונה הפוליטית והחברתית בארץ.

מלכה כותב:

היום ש"ס היא אימפריה, ממסד, אפילו מותג. בשיאה הגיעה ל-17 מנדטים. כחצי מיליון בוחרים עם השלכות מאוד מהותיות בחברה. אבל הימים הראשונים שלה היו אחרים לגמרי. אלה היו ימים שבהם הספרדים החרדים של אותה תקופה ניסו להשתלב ללא הצלחה במסגרות האשכנזיות. הם תמיד היו חומר סוג ב'. אפילו כשהיו הרוב. זו אפילו לא הייתה אפליה – זו פשוט הייתה הנחת יסוד.

כששמעתי ותחקרתי את הסיפורים נדלקתי. בפשטות. היה משהו מגניב, חם ומצחיק עד טירוף בצורה שבה הם ניהלו את הקמפיין המוזר הזה. ההתנהלות שלהם אפיינה מאד את האופי של האנשים שאותם הם מייצגים: לא מעונב. מגיעים מלמטה. בועטים הכי חזק. דוחפים לכל הכיוונים. בלתי רשמיים. עם הרבה אהבת אדם, והרבה חוש הומור. והרבה זעם. הם לא ידעו לשחק את המשחק של הפוליטיקה, אבל דווקא בגלל זה המשחק הפך להיות כיף: הם אלתרו תוך כדי תנועה, לא חושבים יותר מידי. כשלא היה כסף להדבקה של פוסטרים – הם הכינו על פרימוס דבק מקמח וצבע. לא היה שולחן – הם עקרו דלת והשתמשו בה. כשרצו להפיץ עליהם כתבה בעיתון אשכנזי חרדי – הם פרצו וגנבו את כל הדיו במערכת של העיתון.

מבחינתי, לכתוב את הסרט הזה היה מעין טריפ לתוך העולם הספרדי המסורתי הישן: זה עולם שהוא מלא באנשים שמדלגים מברית מילה לחתונה לבר מצווה, מלא באנשים שמכירים אחד את השני, קצת כמו כפר ערבי. עולם שהוא חם (בטמפרטורה!!!) , עולם שהוא צפוף. עולם של שמות משפחה. עולם שהוא חד פעמי ומצריך היכרות עמוקה כדי ליהנות ממנו עד הסוף.

 אבל הדבר הכי חשוב, ואולי הכי טראגי, זה עולם שנגמר. זה אולי היה הקמפיין הכי כיפי, הכי בועט והכי שנון שהיה במדינה, אבל בחצי השני של הסרט הבנתי שהוא בעצם הקמפיין הכי טראגי שהיה.

  אחרי שהם הצליחו בבחירות העירוניות, הקהל דרש מהם הדרן: לרוץ לכנסת. הפעם, כבר יעקב כהן והפנתרים שלו לא היו לבד. הצניחו להם מלמעלה אנשים שחשבו שיכולים לספק את הסחורה הפוליטית המעונבת. נכנסו רבנים ידועי שם, בנים של, קרובים של, ותפסו את מקומם. הכריחו אותם לשחק את המשחק בדרך הרגילה. ואז נגמר הכיף.

"הבלתי רשמיים" הוא קומדיה טראגית בשני מהלכים הפוכים: בעוד החלק הראשון הוא סרט קומי קליל על בחור מהרחוב עם אפס ידע בפוליטיקה שמקים מפלגה שמצליחה יותר מידי, בחלק השני הבומרנג מסתובב בחזרה אליו, וזה הופך לסיפור על אדם שנושל מהמעמד שלו, אדם שהבין שהוא לא באמת יכול להיות פוליטיקאי. יעקב כהן כנראה אדם טוב מידי בשביל זה." 

זהו סרטו הראשון באורך מלא של מלכה במאי סדרת הטלוויזיה "שבאביניקים".

שולי רנד מגלם את יעקב כהן ולצידו יעקב כהן, גולן אזולאי, יואב לוי, אור למבורזו, צחי גראד, יגאל נאור. 

מפיק ראשי: יהונתן פארן

צלם: ירון שרף

עריכה: אריק להב לייבוביץ'

 טריילר >> הבלתי רשמיים

 

צילום סטילס "הבלתי רשמיים": ענר גרין